חשיבות המשחק הדמיוני בהתפתחות ילדים בגיל הרך

"אל לנו להתייחס למשחקי הילד בקלות דעת. לא כל הנקרא בפינו משחק כשמו כן הוא. משחקי ילדים הם חיקוי לפעולות רציניות של המבוגרים. הילד מתאמץ מאוד תוך כדי המשחק ובשבילו המשחק הוא דבר רציני". (יאנוש קורצ'ק).

כשמתבוננים בשגרת פעילותם של ילדים בגיל הרך בגן או בבית ניכר כי רוב הזמן הם משחקים. המשחק הוא חלק מהותי ומשמעותי בחווייתם היומיומית ובעל השפעה רבה על התפתחותם הרגשית, החברתית והקוגניטיבית.
המשחק, הנערך 'כאן ועכשיו', הינו פעילות שבה הילד חווה הנאה המביאה אותו להנעה, כשהאתגרים שהוא מציב לעצמו וההתנסויות החוזרות ונשנות מובילות להתפתחות רגשית וללמידה.
מבחינה אבולוציונית, יש הרואים במשחק סוג של אימון שבאמצעותו מפתח הילד כישורים חיוניים הנדרשים לו בחייו כאדם בוגר (בנטוב-גז וקסנר ברוך, 2016). בהתבוננות על בעלי-חיים בטבע, למשל גורי אריות, ניתן לראות כיצד הם עסוקים במשחק פיזי ובהתגוששויות אינסוף. פעולות אלו של הגורים הצעירים, שעשויות להיראות כהשתובבות והנאה גרידא, למעשה מכינות אותם לקשיי ההישרדות במציאות הבלתי מתפשרת המצפה להם כבוגרים. על-פי תפיסה זו, תקופת הילדות של בני האדם ארוכה יותר משל כל שאר בעלי החיים, משום שבהיותנו מפותחים ובעלי כישורים מורכבים ומתוחכמים, אנו נדרשים להתאמן בכישורים אלו זמן רב במיוחד.

אילו כישורים מתפתחים במשחק?

"רונה בת ה-5 אינה משתתפת אף פעם במפגשים בגן. לעומת זאת, בבית, כאשר היא לבדה או מול הוריה ואחיה הקטן, היא 'משחקת' במפגשים. היא בתפקיד הגננת והבובות בתפקיד הילדים."
פרויד כתב על כך שבמהלך משחק, ילדים מתנסים בדברים שהשאירו חותם על חייהם היומיומיים. כך הם מצליחים להפחית חרדות, להפיג מתחים ולפתח תחושה של שליטה עצמית בסיטואציה, לעיתים כתהליך של ריפוי עצמי. בעקבות שחזור האירועים בצורה משחקית הם מפתחים ביטחון ותחושת מסוגלות אשר מיתרגמים אט-אט גם לעשייה בזמן אמת.

המשחק כבועה מוגנת

לא פעם אנו צופים בילדים אשר במהלך המשחק נכנסים למעין בועה, צוללים לתוך המשחק ומרוכזים בו, חיים אותו ושטים לעבר עולם דמיוני. בתחושתם, המשחק הוא מעין בועה מוגנת שבה הם יכולים להשתעשע ולהתנסות מבלי לחשוש לתוצאות ולהשלכות. לאחר שהמשחק מסתיים הם חוזרים לשגרה ולדרישות המציאות החיצונית. המשחק מאפשר להם לנוע ממציאות לדמיון ומדמיון למציאות.
 
ד. וויניקוט התייחס למשחק וליצירה כאל 'מרחב ביניים' שבו הילד יכול להביא את עולמו הסובייקטיבי, משאלותיו ותכנוניו, תוך השהיית המציאות האובייקטיבית. למשל, אם נחזור לרונה בת ה-5, היא יכולה להעמיד פנים כי היא הגננת בגן, תוך ידיעה שהיא אינה כזו במציאות. בעת המשחק היא משהה את הידיעה הזו ובכך יכולה להתחבר לחוויה וליהנות ממנה.

המשחק כביטוי לחופש ובחירה

המשחק, בניגוד למגוון דרישות חיצוניות בעולמו של הילד, הוא רשות. ההחלטה של הילד האם לשחק או במה לשחק נתונה לבחירתו. במהלך המשחק הדמיוני, הילד בוחר בכל רגע נתון מה עומד לקרות: האם האריה יטרוף את החתול? האם החתול יברח ויעלה על הגג? האם האריה יוותר וימשיך בדרכו או ירדוף אחריו? הילד יכול לבחור ככל שעולה על דעתו באותו רגע ורשאי ליצור חוקים משלו, דמיוניים יותר או פחות, על-פי עולם הרגש שלו ומשאלות ליבו. כך או כך, הילד עדיין צריך להתמודד עם ההשלכות של בחירותיו. כלומר, באמצעות המשחק הוא לומד להתנסות במשמעות הבחירה ובהשלכותיה.

המשחק כביטוי לעולם הרגשי

התבוננות על עולם המשחק של הילד יכולה לפתוח בפנינו צוהר לעולמו הרגשי: לדברים המרגשים אותו, למתחים שהוא שרוי בהם, למשאלות הלב, לפנטזיות ועוד. בעזרת המשחק, ילדים מביאים לביטוי את עולמם הפנימי ומפתחים הבנה לגביו. למשל, המשחק יכול לשמש ככלי לפורקן רגשי של 'רגשות אסורים' כגון תוקפנות, כעס ואגרסיה. בעזרתו ניתן לשחזר אירועים שקרו ולמצוא דרכי התמודדות חדשות. באמצעותו גם ניתן לשחזר אירועים של ניצחון או הפסד ולחוות שוב ושוב את התחושות העולות מתוכם.
חשיבותו של המשחק הוא בכך שהוא מאפשר התנסות בתכנים של הנפש בעולם מוגן ולא מאיים.
במשחק הדברים קורים ב'כאילו', הכל (כמעט) מותר, הכל אפשרי וניתן לחזור עליו פעם אחר פעם. לכן, המשחק הוא אמצעי כל כך חשוב בהתפתחות הרגשית של הילד והוא מתרחש באופן ספונטני אצל רוב הילדים. כדאי להתייחס לילדים שאינם מתנסים במשחק ואף ללמד אותם לשחק, תחילה באופן מלאכותי.

המשחק ככלי להתנסות ולמידה

"נועם בן ה-6 מתנסה בבנייה של מסלול לגולות העשוי מקוביות עץ. תוך כדי המשחק הוא עסוק בתכנון, בחקר של חוקים פיזיקליים, בפתרון בעיות ובחשיבה המשלבת גמישות ויצירתיות."
תחושת המוגנות הנוצרת בתוך המשחק נוסכת ביטחון בילד ומאפשרת לו להתפנות לפעילויות של חקר ולמידה. המשחק משמש הזדמנות לחזור ולתרגל סכמות שנלמדו, וההנאה הנגרמת כתוצאה מחזרה על אותן הסכמות באמצעות המשחק מביאה להתבססותן (בנטוב-גז וקסנר ברוך, 2016). באמצעות המשחק מתאפשרת רכישת ידע, למשל היכרות עם תכונות של חפצים וחומרים, וכן מתפתחת הבנה לגבי חוקים פיזיקליים למשל, הקל-קר צף על פני המים בעוד שהאבן שוקעת במים. המשחק מאפשר גם תרגול של מיומנויות, כגון: פתרון בעיות, העלאת השערות, תכנון ועוד.
האפשרות ליצור מצבים מדומיינים במשחק מסייעת גם להתפתחות ולמידה של יכולות רגשיות, כגון: שליטה עצמית, התמודדות במצבי תסכול וכעס, אמפטיה ועוד. המשחק יכול לשמש כשדה לתרגול של מגוון תגובות, חלקן כאלו שהילד למד מהמבוגרים סביבו ועדיין מתקשה ליישם ביום-יום.

המשחק ככלי ללימוד שפה והבנה של קודים תקשורתיים

ניתן לזהות תהליכים קוגניטיביים רבים המתרחשים במקביל להתפתחות המשחק, ביניהם שפה ותקשורת חברתית. בינקות, המשחק מסייע לפיתוח של מגוון מיומנויות כגון: קשר עין, קשב משותף ועוד. לאחר מכן, המשחק מסייע לפיתוח של יכולות שפתיות מגוונות: אוצר מילים, העברת תכנים באמצעות שפה, פיתוח יכולות שיח הדדי ועוד.
בקרב ילדים הסובלים מעיכוב שפתי, חשוב מאוד לפתח את המשחק. משחק עם מבוגר או משחק בין ילדים יכול לסייע בהתפתחות השפה באמצעות אימון ותרגול שפתי יומיומי מהנה וחוויתי.
בקרב ילדים על הספטקרום האוטיסטי – המשחק הוא כלי עזר טיפולי מהמעלה הראשונה לפיתוח מיומנויות של שפה ותקשורת.

המשחק כמרחב ללימוד ותרגול של מיומנויות חברתיות

המשחק מזמן מפגשים חברתיים עם ילדים או מבוגרים, בהם מתוודע הילד לבסיס הדינמי של מערכות היחסים בחברה, למשל:תן וקח, חלוקת תפקידים, משא ומתן, וויתור, ניצחון והפסד, פתרון בעיות חברתיות, דחיית סיפוקים ועוד. לדוגמה, ילד שפיתח עקשנות ילמד באמצעות האינטראקציה עם חבריו מה קורה כאשר הוא מתעקש יתר על המידה.
יכולות אלו בונות 'קוגניציה חברתית', הכוללת בתוכה את המרכיבים של המודעות העצמית, המודעות לאחר ומערכות יחסים חברתיות. יכולות אלו נרכשות באמצעות אינטראקציה עם ילדים ומבוגרים אחרים, ומלמדות את הילד מהי ההתנהגות החברתית המתאימה לנורמות התרבותיות בהן הוא גדל.
משחק משמש כלי טיפולי לעבודה עם ילדים בעלי קשיים במיומנויות חברתיות. תחילה, משחק מול מבוגר, לאחר מכן משחק עם ילד נוסף בתיווך מבוגר, ולבסוף משחק עם קבוצת ילדים בתיווך הולך ומתרחק. גננות יכולות לסייע מאוד לילדים עם קשיים במיומנויות חברתיות על-ידי התבוננות באופן המשחק שלהם ותיווך בזמן אמת.

תרומתו של המשחק להתפתחות הגופנית והמוטורית

בשבע השנים הראשונות, הכוללות את שנות הגן, מרוכזת התפתחותו של הילד במישור הגופני-פיסי בעיקר. ככל שהגוף, התנועה, חווית המרחב והחושים יתפתחו בצורה הרמונית ושלמה יותר, כך יתפתחו לאחר מכן שאר היכולות והכישורים לצורתם הטובה והמאוזנת ביותר.
במשחק, הילד מאמן ומתרגל מיומנויות מוטוריות. הוא חוזר על פעולה מסוימת מספר פעמים ובכך מפתח שליטה גופנית באיברי הגוף, שיווי משקל וקואורדינציה (שליטה בתיאום שבין האיברים). באמצעותההתנסות החוזרת במשחק הוא רוכש ביטחון ביכולותיו ומפתח מודעות גם לקשיים ולסכנות במרחב.
התבוננות על האופן שבו ילדים משחקים מצביעה על כך שהם בדרך כלל מתנסים בדברים שלגביהם הם מרגישים בטוחים. לדוגמה, הם יטפסו עד לגובה שממנו הם מרגישים כי הם מסוגלים לרדת. האתגר, וההתמודדות עמו, הם אלו הבונים את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות. לכן, מומלץ לתת לילדים להתנסות בחוויות גופניות מאתגרות, להשגיח עליהם מרחוק, להשתדל לא לעצור אותם ולהשאיר להם את החופש לבדוק את גבולות הגוף שלהם בעצמם.

סיכום (ועוד נקודה למחשבה)

המשחק הדמיוני, כאמור, תורם תרומה עצומה להתפתחותו של הילד. הילד משלב במשחק פעילות, יצירה ודמיון ללא גבולות. המשחק עונה על צורך רגשי ובאמצעותו הילד מעשיר את עולמו הפנימי ומבטא אותו.

ומה לגבי למידה דידקטית בגיל הרך ?

הורים רבים מוטרדים מכך שהילד אינו 'לומד מספיק'. במאמר זה ניסיתי להראות עד כמה תורם המשחק הדמיוני להתפתחות וללמידה. עד גיל 6 ואפילו 7תהליך הלמידה של הילד מתרחש כפועל יוצא של התנסותו בעולם הדמיון. למידה דידקטית לא תועיל לו בתקופת החיים של הילדות המוקדמת. לכך יש לו מספיק זמן. לכן, אל תהפכו אותו ל'ילד ראש' אלא אפשרו לו לפתח את עולמו הרגשי על מנת שיגיע עם מספיק ביטחון וחוסן נפשי לשלב הבא של חייו, לבית הספר.

ביבליוגרפיה :

בנטוב-גז, א. וקסנר ברוך י.( 2016 ), "כולכם שחקו נא איתי – על חשיבות המשחק, פיתוח משחקים ושילובם בתרבות הלמידה בגיל הרך". עלון דע-גן (9), 39-28
 
קבלסון, א' (2005 ), משחק למידה והתפתחות בגן הילדים הצעה למשחק ילדים בנושא המשחק. http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/gil/mishak-2.htm