להיפרד מהמוצץ
פרק א' – למה זה כל כך קשה?
לשני ילדיי הגדולים התעקשתי לתת מוצץ בגיל הינקות. לא שזה היה קל. בהתחלה הם סירבו לקבל את המוצץ. ניסיתי מספר סוגים, התעקשתי ולא וויתרתי, עד שהם נענו לחפץ המוזר הזה שמזכיר רק במעט את "הדבר האמיתי". עם הזמן הבנתי היטב את יתרונותיו של המוצץ ולא פחות מכך גם את חסרונותיו, אבל הרגע הקשה ביותר עבורי הגיע כאשר צריך היה להיפרד ממנו.
למה זה כל כך קשה ומאתגר?
תהליך הפרידה מהמוצץ מכונה לא בכדי "תהליך גמילה". הילד מבין כי מצופה ממנו להיפרד מהמוצץ כחלק מתהליך הגדילה שלו. המוצץ נתפס על ידו כחפץ אהוב ובלתי נפרד ממנו, הוא קשור אליו והרעיון של פרידה לתמיד הוא בלתי נתפס עבורו. על מנת להבין את הקושי הרב הכרוך בפרידה, ננסה לרגע קט להיכנס לנעליו של הפעוט הרך.
התינוק נולד עם רפלקס מציצה המאפשר את הישרדותו בחודשי חייו הראשונים. רפלקס המציצה משמש לאכילה ויש לו גם תפקיד של הרגעה מכיוון שהוא מאפשר תחושת עונג. למשל, ניתן לצפות בתינוקות עושים תנועות מציצה כשהם מנסים להירדם. ככל שהתינוק גדל, רפלקס המציצה המולד הולך ודועך באופן טבעי. אולם, כאשר התינוק ממשיך להשתמש במוצץ, פעולת המציצה משתמרת וממשיכה לשמש בתפקיד של הרגעה, שיכוך כאב והנאה אוראלית.
המוצץ "כאובייקט מעבר"
את ההיקשרות החזקה למוצץ ניתן להבין גם מתוך התבוננות במונח 'אובייקט מעבר' שטבע האנליטיקאי המפורסם דונלד וויניקוט. וויניקוט טען כי פעוטות נקשרים במיוחד לאובייקטים מסויימים, כמו: שמיכה רכה, דובי ומוצץ, אשר מסייעים להם לצלוח ביתר קלות את המעבר מתלות מוחלטת בהורה לנפרדות הולכת וגדלה.
'חפץ המעבר' מאפשר לתינוק לבצע פעולות מרגיעות, כמו: מציצת אצבע או ליטוף והתכרבלות בשמיכה, אשר נותנות לו ביטחון ויוצרות תחושה כי אינו מתמודד לבד עם דרישות המציאות. התינוק נזקק לאובייקט המעבר במיוחד ברגעים אותם הוא חווה כקשים או מלחיצים, כמו: פרידה מהורה לצורך שינה, נסיעה למקום לא ידוע, אכזבה או תסכול.
לעיתים, פעולת המציצה של המוצץ מאפשרת לתינוק להתכנס בתוך עצמו ולהיות באזור דמדומים שבין מציאות לדמיון. כדי להבין טוב יותר את התחושה הנעימה הכרוכה בכך, שוו בנפשכם מבוגר השומע מוסיקה שנעימה לו ונמצא במין "קשב צף". אזור של הרהורים, דמיון ושקיעה במחשבות.
המוצץ, כמו חפצי מעבר נוספים, עוזר לתינוק לפתח מרחב שנמצא בין מציאות לדמיון ויש לו קיום חיצוני ופנימי בו זמנית. כשמגיע הזמן להיפרד מהמוצץ, צריך התינוק למצוא לעצמו דרכים אחרות על מנת להירגע ולחוות את אותן תחושות נעימות. זה לא פשוט כלל וכלל והאתגר שלנו, כהורים, הוא לעזור לו בכך.
פרק ב' - איך נשתמש במוצץ בצורה נבונה:
מי לא מכיר מצבים שבהם ההורה נקלע למצוקה בעקבות בכי חסר פשרות של הילד ונאנח 'אנחת רווחה' כאשר מגיע המוצץ וגואל אותו מייסוריו. אז נכון שבעזרת המוצץ ניתן להרגיע את התינוק ביתר קלות. עם זאת, כאשר הילד גדל אנחנו מצפים ממנו לרכוש דרכים נוספות כדי להירגע. לכן, חשוב שכבר בגילאים הצעירים יהיה ההורה מעורב בתהליך ההרגעה ולא יסתפק רק במתן המוצץ. נוכחות ההורה והאינטראקציה בינו לבין הילד חשובה במצבים אלו. למשל, ההורה יכול לדבר עם הילד, לחבק אותו ולתת מענה אמיתי למצוקה שהתעוררה ובכך לעזור לילד לפתח מגוון יכולות רגשיות ובפרט פיתוח היכולת להרגעה עצמית.
למען האמת, קיומו של המוצץ, עוזר גם לנו ההורים להתמודד עם מצבי לחץ ומצוקה רבים במהלך היומיום. עם זאת, יש להבין כי כבר מגיל צעיר כדאי להגביל את השימוש במוצץ, בזמן ערות.
ההכנתי עבורכם 5 סיבות המסבירות מדוע כדאי להגביל את השימוש במוצץ:
1. תינוקות בגיל הינקות חוקרים את העולם דרך הפה. הם מכניסים חפצים לפה, מוצצים דברים ומרגישים את המרקם שלהם ואת טעמם. החקירה הזו תורמת להתפתחות שלהם וכדאי לאפשר להם זאת.
2. השפה נמצאת בהתפתחות מתמדת בגיל הינקות. התינוק מתחיל למלמל הברות ראשונות ולהגיד מילים. פה פנוי ממוצץ יאפשר התנסות בתרגול הדיבור.
3. שימוש יתר במוצץ בזמן הערות עלול לגרום לפאסיביות ולהתכנסות הפעוט בתוך עצמו, בעוד שההורה מעוניין דווקא בהיותו אקטיבי ופעיל.
4. ישנם גורמים רפואיים הטוענים כי שימוש ארוך טווח במוצץ עלול לגרום אצל ילדים מסויימים לדלקות אוזניים בשכיחות גבוהה ואצל ילדים אחרים לשינוי במיקום השיניים ובמבנה הלסת.
5. באופן כללי, הגבלת הזמנים של שימוש במוצץ בזמן הערות יעזרו לילד ולהורה לעשות תהליך פרידה קל יותר כאשר יגיע הזמן המתאים. אט-אט יהיה אפשר להגדיל את הזמנים בהם הילד לא נזקק למוצץ ולתחום את זמני השימוש בו רק לרגעי מצוקה ולזמן השינה.
פרק ג' - 10 עצות שימושיות לתהליך גמילה מיטבי ממוצץ
להיפרד מהמוצץ העונה לכינוי "המרגיע הלאומי" – את מי זה יותר מלחיץ – את הילד או את ההורים?
בואו נעשה תרגיל קטן – עצמו עיניים וקחו מספר נשימות עמוקות. לאחר מכן, נסו לדמיין סיטואציה שבה אתם נוהגים להשתמש במוצץ, כמו למשל: זמן שינה, נסיעה ברכב, מצב של בכי ועוד. עכשיו, שוו בנפשכם מה יקרה במצבים אלו ללא המוצץ. נסו לשהות שם קצת ולברר עם עצמכם אילו תחושות עולות בכם. אם חשתם לחץ וחוסר נוחות, דעו כי זהו מצב הגיוני, אנושי וטבעי לחלוטין.
גמילה ממוצץ היא, למעשה, פרידה ממקור עונג וביטחון ומעבר משלב הינקות לשלב התפתחותי שבו מצופה מהילד להיות "בוגר" יותר. כאשר הילד צולח את המעבר הזה הוא מרוויח תחושת בגרות ומסוגלות עצמית, אולם, לחלק מהילדים מדובר בתהליך מאתגר אשר נמשך בד"כ בין מספר ימים למספר שבועות.
מה צריך כדי לעבור את התהליך באופן מיטבי ?
הנה, מכאן אליכם, 10 עצות שימושיות :
1. הדרגתיות – התחילו את תהליך הפרידה מהמוצץ באופן הדרגתי. אט-אט נסו לצמצם את השימוש במוצץ עד למצב שבו, בשעות הערות, כאשר ילדיכם רגוע הוא אינו זקוק לו. אפשר למצוא לו מקום מיוחד, לבנות "בית מוצצים" או להכין קופסת מוצצים יפה ומושקעת.
2. תכנון – קבלו מראש החלטה היכן ומתי תאפשרו לילד שימוש במוצץ. לדוגמה: על הספה מול הטלוויזיה, בזמן שינה או בזמן של מצוקה כאשר הילד זקוק לעזרה חיצונית כדי להירגע.
3. גבולות – אם הילד מבקש את המוצץ בזמן שנראה לכם לא מתאים, תוכלו להגיד לו משהו בסגנון: "עכשיו זה זמן למשחק, כשנלך לישון נוכל לקחת מוצץ". כך תלמדו אותו לדחות סיפוקים ולהתגבר על הצורך בפעולת המציצה. תיחום זמני השימוש במוצץ יהווה גם עבור ההורים תרגול טוב בהקניית גבולות : הילד רוצה מוצץ, אך להורה ברור כי זה לא הזמן. הוא שם גבול ברור ועוזר לילד בקבלת הגבול. בכך, ההורה מהווה עוגן לילד ומנחם אותו, במקום המוצץ. הם יכולים למצוא ביחד פעילות אלטרנטיבית.
4. קבלת החלטה משותפת – סביב גיל 3 החליטו (עם הילד) על מועד מתאים לפרידה מהמוצץ. שיחה מסוג זה נועדה להעביר מסר ש"הגיע הזמן" להיפרד מהמוצץ, תוך גיוס הילד כשותף ובעל דעה. התחושה כי מכבדים את הילד ואת דעתו עשויה לסייע לו בקבלת ההחלטה לוותר על המוצץ ולעזור לו ליזום את התהליך. גישה כזו מהווה הזדמנות חשובה לצמיחה עבור הילד, תוך טיפוח יחסי כבוד וקבלה מצד ההורה. בהמשך לכך, מומלץ שלא לקחת "החלטה של רגע" ולא להפתיע את הילד בהעלמת המוצצים או בזריקת כל המוצצים לפח ברגע קפריזי אחד. פעולה כזו עלולה להשאיר את הילד מופתע ופגוע ולהעצים את תגובת ההתנגדות שלו להחלטת ההורה.
5. עיתוי נכון – בחירת העיתוי חשובה ועדיף שלא תהיה חופפת לשינויים נוספים בחיי הילד אשר יכולים להוות גורמי לחץ, כגון: מעבר דירה, לידת אח, מעבר לגן חדש וכד'.
6. פרידה – כדאי לבצע "טקס פרידה" מהמוצץ. בזמנו, יישמנו רעיון שמצא חן בעינינו ובטקס הפרידה מהמוצץ הלכנו לפארק והעפנו את המוצצים אל "ארץ המוצצים", בעזרת בלוני הליום. הוספנו סיפור מסגרת נחמד וזה לגמרי "עשה את העבודה". הייתה התרגשות גדולה סביב המאורע החשוב.
7. עידוד ונחמה – לוו את הילד ברגישות ובהבנה בימים שלאחר הפרידה מהמוצץ. היו לידו במצבי משבר, חבקו אותו ונחמו אותו. בזמן השינה, עזרו לו להירדם, במידת הצורך, אך שימו לב שהוא לא מפתח תלות בכם (במקום במוצץ).
8. התמודדות עם קושי – אם ילדיכם מתקשה להיפרד מהמוצץ דעו כי זהו תהליך טבעי ואנושי. סביר שתחושו רגשות של חרטה ואשמה וחלקכם אף ישקול ברצינות את החזרת המוצץ. בכל זאת, אני ממליצה מאוד להימנע מכך. לאחר מספר ימים, הילד יתרגל לקושי וילמד דרכים נוספות להרגעה עצמית. כמו כן, התלות במוצץ תרד ואתם תחושו הקלה רבה. התמודדות עם קושי חשובה לצמיחה ולהתפתחות הרגשית של הילד וחווית ההצלחה מעלה את תחושת המסוגלות שלו ואת דימויו העצמי.
9. "אל תעשה" – בכל מקרה, כדאי להימנע ממשפטים משפילים, כמו: "תפסיק להתבכיין", "אתה מתנהג כמו תינוק", "אפילו אחיך הקטן כבר לא צריך מוצץ" וכו'. משפטים אלו אינם תורמים לתהליך הגמילה ויכולים להשאיר את הילד עם תחושת כישלון על כך שאיננו מצליח לעמוד בציפיות שלכם.
10. חיזוק והעצמה – חזקו את הילד מדי פעם. "מילה טובה" מצד הורה או גננת שווה המון! הקפידו שהחיזוק יהיה כנה, אמיתי ומדויק : למשל, "תראה איך אתה מצליח ללכת לישון כל כך יפה בלי המוצץ – אני גאה בך".
עם סיום התהליך, אל נא תשכחו לטפוח גם לעצמכם על השכם ! על מה?
על האומץ להחליט, על התכנון, על העקביות, על כך שלא נשברתם בדרך, על היכולת לנחם ולעודד את ילדיכם.
